נראה כי היא הגיעה מאחת ממדינות מזרח אסיה,
אבל היא קנדית
קנדית עם עיניים דקות ואנגלית מושלמת
חיפשנו יחד מזכרת לחברה טובה שלה מקנדה
אותה חברה נשואה לאיש ממוצא איראני
ולא מצאנו מזכרת מתאימה מספיק כזו שלא יהיה כתוב בה מדי ארץ הקודש או ירושלים
התיירת הצטערה
גם כשסיפרתי שאני עצמי נשואה לבן להורים מהגרים מאיראן
היא לא מצאה נחמה
ואז, רגע לפני שהלכה שאלה אותי התיירת "מהו בעצם טיב היחסים של ישראל עם איראן"
עניתי, באופן חד משמעי
"פנינו עומדות למלחמה"
וקינאתי בה
קינאתי בתיירת שנפשה לא נשטפה בגלי החרדה הנשטפים אל הרחובות
שלא התעוררה אחוזת בהלה אל חדשות מלאות בשמות של יסודות כימיים שעייפו את אזנינו בשיעורי הכימיה
ובאיומים
משחקי הכח מעייפים
תיירים קונים עיתונים רק בדרכם למטוס, לטיסה הביתה
-----
מוצאי שבת לפני 14 שנים בדיוק בדרכי חזרה מבית הורי בבאר-שבע
אל השגרה הצבאית-בורגנית ודירתי בראשון-לציון
הקשבתי לתכנית ברדיו, בקול ישראל, עם המנחה אבי בטלהיים
היה איתי גם טרמפיסט, חייל
והייתי אופטימית
ממוקדת
שייכת
באותו הערב, לאחר צפיה משמימה בטלויזיה בדרכנו לישון
מבזק בגלגל"צ, "קול הבורגנות המנומנמת"
"נשמעו יריות בעצרת בכיכר"
והאישה בטלויזיה אמרה מפורשות "רבין לא נפגע"
הוא לא נפגע
הוא מת
חבר מהצבא יספר לי יום למחרת שהסיע את גופתו בניידת ונדורה מוסווית בארגז מאחורנית מבית החולים בתל אביב אל ירושלים
שם העבירו את הגופה לארון
אל אותו ארון עליתי בערב
התהקלתי עם כל האלפים שהיו שם,
מצטופפים כדי לעבור על פני הארון המונח ליד הכנסת
אני אפילו לא זוכרת מה הרגשתי אז אל מול הארון
רק יודעת היום שהרגשתי שייכת יכולתי לעמוד בין כל האנשים,
עם ישראל מוכה התדהמה ולהרגיש שייכת
מאז עברו 14 שנים
הבורגנות עזבה את כדורי השינה ועברה לסמים קשים
הצבא כבר לא חלק מחיי
ואני אני כבר לא אלך בתוך ההמון אחרי שום ארון
אני כבר לא שייכת
-----
כמשמגיעים לבאר שבע מכיוון דרום בשעת החשיכה
רואים מלבן אורות ממגנט בכיוון מזרח
זהו כלא באר שבע
חשוך בפנים
כל כך יפה הוא נראה
רק מן החוץ ורק בלילה
-----
במלון דן אכדיה בהרצליה יש מאבטח בכניסה
ולמאבטח יש מבטא צרפתי
"ברוכים הבאים לישראל אחי היהודים תושבי צרפת!"
"יש נשק?"
