מאז שהתחלתי לצלם את ה"פריים היומי" הדבר החשוב ביותר שהעסיק אותי היה מספור התצלומים ותיארוכם.
אחרי 3 שנים של כניעה מוחלטת לאובססיה שהפכה להיות חשובה מהתצלומים עצמם, אני מחזירה לתצלומים את כבודם בסדר העדיפויות ומכריזה ביני לביני, כי התוצאה בתצלום היא החשובה.
יינתנו תאריכים, עדיין אוכל לזכור מה עשיתי ביום מסויים בזכות אותם התצלומים שאראה חודשים לאחר שצולמו, אבל הם יוצגו מיד, באותו החודש בו צולמו, ללא המתנה אינסופית למספור ותיארוך. מיד אחרי הפיתוח - הם יועלו לבלוג.
זהו פיצוי על שנים וחודשים ארוכים של המתנה לתום התהליך המלא שארך חודשים, ורק אז כשמעל לתצלום התנוססה סדרת מספרים שהעידה על התאריך בו צולמו - אפשר היה באמת לשבת ולהתבונן בתצלום, להנות ממה שעשיתי.
אולי אני לא 'מתמידה' כך, וזהו הפחד הגדול ביותר.
אולי זה הדבר הבריא לעשות.
אולי זהו השגעון.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה